דיני השבת הריבית – חילוקי הדינים בין ריבית דאורייתא לדרבנן
מַאֲמָר כ
במאמר זה נדון בדיני השבת הריבית ובחילוקי הדינים בין ריבית דאורייתא לריבית דרבנן.
סוּגֵי הָרִבִּית הַשּׁוֹנִים – וְהַחְזָרָתָם
שְׁלוֹשָׁה סוּגֵי רִבִּית:
יֵשׁ שְׁלוֹשָׁה סוּגֵי רִבִּית:
רִבִּית דְּאוֹרַיְתָא (רִבִּית קְצוּצָה) – סִכְּמוּ מֵרֹאשׁ שֶׁהַלּוֹוֶה יִתֵּן לַמַּלְוֶה רִבִּית, וּמְדֻבָּר בְּהַלְוָאָה.
רִבִּית דְּרַבָּנָן – לֹא סִכְּמוּ מֵרֹאשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ רִבִּית, אוֹ שֶׁכֵּן סִכְּמוּ, אַךְ מְדֻבָּר בְּחוֹב שֶׁנּוֹצַר עַל יְדֵי מְכִירָה אוֹ שְׂכִירוּת וְלֹא עַל יְדֵי הַלְוָאָה.
הַעֲרָמַת רִבִּית – כְּשֶׁאֵין רִבִּית מַמָּשִׁית, אַךְ חֲכָמִים אָסְרוּ אֶת הַדָּבָר כְּדֵי לְהַרְחִיק מֵאִסּוּר רִבִּית, כְּגוֹן רִבִּית מֻקְדֶּמֶת אוֹ מְאֻחֶרֶת וּקְנָסוֹת.
דִּינֵי הַחְזָרַת רִבִּית
דִּינֵי הַחְזָרַת רִבִּית מִתְחַלְּקִים לְפִי שְׁלֹשֶׁת הַהַגְדָּרוֹת הַנַּ"ל:
רִבִּית דְּאוֹרַיְתָא – חַיָּב לְהַחֲזִיר, וּבֵית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ כַּהֲבָנָתָם לְהַחֲזִיר, אַךְ אֵין יוֹרְדִים לִנְכָסָיו לְהוֹצִיא אֶת הָרִבִּית[1].
רִבִּית דְּרַבָּנָן – חַיָּב לְהַחֲזִיר כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם, אַךְ בֵּית דִּין לֹא כּוֹפִין אוֹתוֹ[2].
הַעֲרָמַת רִבִּית – אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר, כְּגוֹן קְנָס חַד פַּעֲמִי וְרִבִּית מֻקְדֶּמֶת וּמְאֻחֶרֶת[3].
זְקִיפָה בְּמִלְוֶה
יֵשׁ אֳפָנִים, שֶׁגַּם חוֹב דֶּרֶךְ מֶכֶר הוֹפֵךְ לִהְיוֹת חוֹב שֶׁל הַלְוָאָה,
כְּגוֹן כְּשֶׁצֵּרֵף כַּמָּה חוֹבוֹת יַחַד וְזָקַף אוֹתָם לְחוֹב אֶחָד[4].
לְדֻגְמָא, קָנָה אֵצֶל מוֹכֵר הַיְרָקוֹת בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר,
"לְסִכּוּם כָּל הַחוֹבוֹת, אַתָּה חַיָּב לִי כָּעֵת 780 שְׁקָלִים", בְּמִקְרֶה כָּזֶה, הַחוֹב הוֹפֵךְ לִהְיוֹת הַלְוָאָה.
הַרְוָחַת זְמַן
יֵשׁ אֹפֶן, שֶׁגַּם כְּשֶׁלֹּא קָצַץ מֵרֹאשׁ, יֵחָשֵׁב הַדָּבָר כְּאִלּוּ קָצַץ.
וְהוּא, כַּאֲשֶׁר הַלּוֹוֶה מְבַקֵּשׁ בְּמוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן לְהַאֲרִיךְ אֶת זְמַן הַהַלְוָאָה, וְהַמַּלְוֶה מְבַקֵּשׁ רִבִּית בַּעֲבוּר זֶה.
בְּמַצָּב כָּזֶה, יֵשׁ פּוֹסְקִים הַסּוֹבְרִים שֶׁזּוֹהִי רִבִּית מִן הַתּוֹרָה[5].
אֳפָנִים שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהַמַּלְוֶה אֲפִלּוּ בְּרִבִּית דְּרַבָּנָן
- יֵשׁ אֳפָנִים שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהַמַּלְוֶה בְּכָל מִקְרֶה אֶת הָרִבִּית, אֲפִלּוּ בְּרִבִּית דְּרַבָּנָן:
- אִם הַמַּלְוֶה הוֹצִיא מֵהַלּוֹוֶה אֶת הָרִבִּית בְּעַל כָּרְחוֹ אוֹ עַל יְדֵי עַרְכָּאוֹת[6].
- אִם הַלּוֹוֶה לֹא יָדַע שֶׁנּוֹתֵן רִבִּית, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא, וְעַיֵּן בַּהֶעָרָה[7].
מְחִילַת הָרִבִּית
גַּם בְּרִבִּית קְצוּצָה, אִם הַלּוֹוֶה מָחַל לַמַּלְוֶה וְאָמַר שֶׁלֹּא יַחֲזִיר אֶת הָרִבִּית,
מֻתָּר לַמַּלְוֶה לְהַשְׁאִיר אֶת הָרִבִּית אֶצְלוֹ, וְאַף אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם[8]. (וְרָצוּי שֶׁיַּגִּיד הַלּוֹוֶה הֲרֵינִי כְּאִלּוּ נִתְקַבַּלְתִּי[9]).
הָיָה שָׁקוּעַ בְּרִבִּית וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה
הִלְוָה בְּרִבִּית פְּעָמִים רַבּוֹת וּבָא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לְהָקֵל שֶׁלֹּא יַחֲזִיר אֶת הָרִבִּית.
(אֶלָּא אִם כֵּן לָקַח חֵפֶץ מְסֻיָּם שֶׁנִּכֶּרֶת בּוֹ הָרִבִּית, שֶׁבְּמִקְרֶה כָּזֶה תָּמִיד יֵשׁ לְהַחֲזִיר)[10].
למאמרים נוספים בהלכות ריבית לחץ כאן.
מצרף קישור למאמר נוסף בנושא של ירון חכמון לחץ כאן.
בברכה
יהודה קופרמן – 0555568602
הערות על המאמר דיני השבת הריבית
[1] שו"ע סִימָן קסא סָעִיף ה.
[2] שו"ע שָׁם סָעִיף ב.
[3] עַיֵּן רְמָ"א סִימָן קסא סָעִיף ב.
וְאִם הַהַלְוָאָה מֻתְנֵית בָּרִבִּית הַמֻּקְדֶּמֶת, שֶׁאִם לֹא יַלְוֶה לוֹ יִצְטָרֵךְ לְהַחֲזִיר אֶת הָרִבִּית,
יֵשׁ פּוֹסְקִים הַסּוֹבְרִים שֶׁזּוֹ רִבִּית דְּאוֹרַיְתָא וְחַיָּב לְהַחֲזִיר. עַיֵּן רעק"א סִימָן קס סָעִיף ו.
[4] עַיֵּן רִבִּית הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה פי"ט סָעִיף ד אוֹת א וּבַהֶעָרָה.
שֹׁרֶשׁ הָעִנְיָן הוּא, אֵיךְ הַמַּלְוֶה וְהַלּוֹוֶה מִסְתַּכְּלִים עַל הַחוֹב,
הַאִם עֲדַיִן יֵשׁ כָּאן חוֹב מִכֹּחַ הַמְּכִירָה, אוֹ שֶׁמִּבְּחִינָתָם זֶה כְּבָר חוֹב שֶׁלֹּא קָשׁוּר לַמְּכִירָה.
[5] רעק"א סִימָן קס סָעִיף ו. וְעַיֵּן רִבִּית הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה שָׁם סָעִיף ב וּבַהֶעָרָה.
[6] שו"ע סִימָן קסא סָעִיף ד. וְעַיֵּן רִבִּית הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה שָׁם הֲלָכָה י.
וּבְרִבִּית מֻקְדֶּמֶת וּמְאֻחֶרֶת, אֲפִלּוּ שִׁלֵּם בְּעַל כָּרְחוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁנּוֹתֵן רִבִּית, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר, רִבִּית הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה פי"ט הל"ה.
[7] הַדָּבָר שָׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה.
הפנ"י (גמ' סז.) אוֹמֵר שֶׁגַּם כְּשֶׁהַלּוֹוֶה לֹא יָדַע מֵהָאִסּוּר אֵין לְהוֹצִיא מֵהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית דְּרַבָּנָן, אַחֶרֶת בִּטַּלְתָּ תּוֹרַת אֲבַק רִבִּית שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּנִים.
והמהרש"ם ח"ב סִימָן קמה, המחנ"א בְּהִלְכוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה סִימָן טז וְהָאִמְרֵי בִּינָה סִימָן א ס"ק יד סוֹבְרִים,
שֶׁכְּשֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהָרִבִּית אֲסוּרָה, אָכֵן יֵשׁ לַלּוֹוֶה זְכוּת לְבַטֵּל אֶת הַמִּקָּח,
אָמְנָם לֹא מַאֲמִינִים לַלּוֹוֶה שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ לֹא הָיָה נוֹתֵן אֶת הָרִבִּית, אֶלָּא בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים.
לָכֵן, לְמַעֲשֶׂה לֹא מַחֲזִירִים אֲבַק רִבִּית אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה טָעוּת מַמָּשִׁית בַּמִּקָּח שֶׁבִּגְלָלָהּ הַלּוֹוֶה נָתַן לַמַּלְוֶה רִבִּית,
אַךְ אִם הַלּוֹוֶה לֹא יָדַע עַל הָאִסּוּר אֲבָל לֹא הָיְתָה טָעוּת בַּמִּקָּח,
לֹא מַחֲזִירִים אֶת הָרִבִּית, וְיַעֲשׂוּ שְׁאֵלַת חָכָם.
הָאִמְרֵי בִּינָה מַחְמִיר, שֶׁגַּם אִם רַק הַמַּלְוֶה לֹא יָדַע שֶׁהָרִבִּית אֲסוּרָה, עָלָיו לְהַחֲזִיר,
אֲבָל במהרש"ם והמחנ"א לֹא נִרְאֶה כָּךְ, וע"ע רִבִּית הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה שָׁם סָעִיף יא.
[8] שו"ע הָרַב הִלְכוֹת רִבִּית סָעִיף ה, וְעַיֵּן רִבִּית הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה פי"ט ה"ח.
[9] שׁוּ"ת מִנְחַת יִצְחָק ח"ב סִימָן עט.
[10] שו"ע סִימָן קסא סָעִיף ז.
